״היהודי התלמודי״ של רוהלינג באור ביקורתי

שלושה־עשר ביאורים חדשים, ארבעה קישורים, שני שיבושים בדפוס שנתבררו, פופאובר שנמדד סוף סוף — ומהדורה שנייה של כל קובץ, קלה לצד המבוארת.

• זיהוי המהדורה בקורא: מספר מהדורת אבן תיבון מוצג בתג נפרד ונגזר מ־book.yaml; ההדפסה השנייה של המקור ומצב הקורא נשארים נתונים נפרדים.

• שתי מהדורות לכל פורמט: talmudjude-beleuchtet-he.epub ו־talmudjude-beleuchtet-he.pdf הם מעתה המהדורה המבוארת — הערות המתרגם, כל מונח זר מבואר במקום שבו הוא עומד לראשונה בפרק, ובסופם המונחון ומראי המקומות. לצדם talmudjude-beleuchtet-he-light.epub ו־talmudjude-beleuchtet-he-light.pdf: הקדמת המתרגם, המוטו, הטקסט ומספרי העמודים, ולא דבר מלבדם — ספר לקרוא בו, לא ללמוד בו. doit talmudjude-beleuchtet:epub-light, doit talmudjude-beleuchtet:pdf-light.

• מספרי עמודי הדפוס נכנסו לקבצים: עד כה נשא אותם הקורא בלבד, וה־EPUB וה־PDF יצאו בלא שום קשר גלוי אל דפוס 1881. מעתה מסומן כל מעבר עמוד במקום שבו נפל — |37| — בשתי המהדורות כאחת, וה־EPUB אף מוסר לקורא האלקטרוני רשימת עמודים (page-list), שבה אפשר לדפדף אל עמוד מן הדפוס כמו בספר נייר. שישים ואחד עמודים, ג׳–ס״ג.

• הביאור עומד על המילה: במהדורה המבוארת נתלה כל ערך מן המונחון על המילה שהולידה אותו — 92 ביאורים, אותם 92 שהקורא מראה בפופאובר, ועוד הערת מתרגם אחת. ב־PDF הם הערות שוליים של ממש, בתחתית העמוד שבו נקראו, ממוספרות באותיות; ב־EPUB הם מסומנים כך שקורא היודע זאת פותח אותם בחלונית על המילה עצמה, ומי שאינו יודע מגיע אליהן בסוף הפרק. המונחון השלם נשאר בסוף הספר כשהיה.

• המספור עבר לפסקאות העבריות: מזהה הפסקה tj.<פרק>.<NNN> נמנה מעתה על פסקאות התרגום ומובאותיו, לא על פסקאות הגרמנית — הן החלוקה שקורא העברית קורא לפיה, והן עצמן החומר שממנו עשויות המהדורות. לפיכך מחרוזת אחת מציינת פסקה אחת בקורא, ב־EPUB וב־PDF כאחד; קודם לכן היו שתי שיטות מספור לאותה פסקה עצמה. הקשר אל מבנה המקור אינו הולך לאיבוד: מעברי העמודים נושאים אותו.

• הנטוי והקישור שרדו את הדרך אל הקבצים: כל סימוני המרקדאון שבתרגום — 56 מילים ושמות ספרים גרמניים נטויים, 9 הדגשות ו־89 קישורי ספריא שנכתבו ביד — נמחקו עד כה בדרך אל ה־EPUB וה־PDF, ונשארו בקורא בלבד. מעתה הם סימונים פנימיים על גבי הטקסט: הסימנים עצמם יוצאים מן הלשון, ומה שסימנו שומר על מקומו — ומעבר עמוד שנפל אחרי קישור עומד עדיין בין שתי המילים הנכונות, אף שכתובת ה־URL שלפניו נעלמה. במהדורה המבוארת הקישורים חיים (68 יעדים בספריא); במהדורה הקלה נשארות מילות ההפניה והקפיצה יורדת, ובכלל זה המוטו.

• המוטו מסודר: פסוק, מקורו ולשונו של דֶּלִיטְשׁ עמדו ב־PDF שורה אחת רצופה, והקישור שבתוכה נצבע בכחול של דפדפן. מעתה שלוש שורות — הפסוק המנוקד, שם המקום תחתיו באות קטנה, ולמטה הגרמנית בנטוי — וקישור נראה ככל הקישורים שבספר.

• הקדמת המתרגם נכנסה למודל: עד כה נמסרה לקבצים כ־HTML מוכן, ולכן לא נשאה מזהים ולא נתבארה; מעתה היא פרק ככל הפרקים — פסקאותיה נושאות tj.translators-preface.NNN, ותשעת המונחים שבה מבוארים במהדורה המבוארת, בדיוק כמו בקורא. סימוני המרקדאון שבה — שמות הספרים הגרמניים הנטויים והקישור לסריקה — נעשו אף הם סימונים פנימיים, ואינם נמחקים עוד בדרך אל ה־EPUB וה־PDF. יחד עם הפרקים: 101 ביאורים בשני הקבצים, כמניין הפופאוברים שבקורא.

• ״טיוטה״ ירדה מכל הפרקים: אחד־עשר קובצי התרגום מסומנים מעתה <!-- status: final -->, ותווית הטיוטה אינה מופיעה עוד בתוכן העניינים של הקורא.

• הקורא — אשכול לכל פסקה: מכאן ואילך כל פסקה עברית היא יחידה בפני עצמה (195 יחידות, 37 מהן מובאות מרוֹהְלִינְג), ולא נבלעת עוד באשכול שגודלו נקבע בגרמנית. פסקה גרמנית שהתרגום חילק — 40 כאלה — עומדת מול כל אחת מבנותיה, וכל בת מאירה בלוח שמנגד את חלקהּ שלה: הגרמנית נחתכת בסופי המשפטים לפי אותו יחס אורכים שקיבץ את הפסקאות, ומספרים ששני הצדדים שמרו ככתבם — שנים, סעיפים — משמשים עוגנים קשיחים. חלקה של הפסקה הנקראת עומד במלוא צבעו ושאר הפסקה מעומעם סביבו — דבר אינו מוסתר, וחיתוך שהחטיא במשפט אינו מעלים דבר; הקורא רק אינו מחפש עוד את שורותיו בפסקה הארוכה ביותר של דֶּלִיטְשׁ. החלפת הלשון והחיפוש מוצאים את הפסקה משני הכיוונים (data-beads).

• מונחון — ״בסביבות 1181״: המעשה שדֶּלִיטְשׁ מספר באחרית הדבר — שלושה נערים נוצרים שירדו אל הקרח וטבעו בווינה, שלושה עדים שנמצאו כהרף עין, ושלוש מאות יהודים שנשרפו — אינו של המאה השתים־עשרה. כל פרטיו, ובכללם עלילת לחם הקודש שנגנב באֶנְס ונמכר ליהודי, עומדים יחד בפרשה אחת: ״גזירת וינה״, שראשיתה במאסר יהודי אוסטריה כולם ב־23 במאי 1420 וסופה בגזר הדין של 12 במרס 1421. כך הם מסודרים, זה אחר זה, בספרו של גֶרְשׁוֹן ווֹלְף ״תולדות היהודים בווינה (1156–1876)״, שיצא חמש שנים לפני הקונטרס שלפנינו. ובאשר לתאריך עצמו: יהודי וינה נזכרים בעיר לראשונה ב־1156, נוסעי הצלב פגעו בהם לראשונה ב־1196, והקהילה במאה השתים־עשרה הייתה זעירה — שריפה של שלוש מאות איש שם ב־1181 אינה אפשרית. במהדורה השביעית נשאר התאריך כמות שהוא, ולכן נשאר גם בתרגום, והערך מוסר את התיקון. הטענה שדֶּלִיטְשׁ בא להוכיח — כיצד נבנית עלילת דם מעדים הנמצאים ברגע שמבקשים אותם — אינה נפגעת מן השיבוש.

• מראי מקומות — ״בבא מציעא פא ע״א״: אף היא פליטת קולמוס, ואף היא מתוקנת בידי דֶּלִיטְשׁ עצמו: במהדורה השביעית נדפס כאן 87a. הקטע שהוא דן בו — ״גדול שלום, שאפילו הקדוש ברוך הוא שינה בו״, ועמו כללי הנימוס שמביקור שלושת המלאכים — הוא בבבא מציעא פז ע״א ובמקבילה יבמות סה ע״ב; בדף פא ע״א דיני שומרים ותו לא. דף שקיים אך אינו הדף הנכון גרוע מדף שאינו קיים, שהרי הקישור עובד ומוליך את הקורא בבטחה אל המקום המוטעה — ולכן שתי הצורות נכנסו ל־citation-overrides.yaml, שכותרתו מונה מעתה שלושה סוגים, והשיבוש מבואר במונחון. רשת הדפים ירדה ל־45 מראי מקומות, ופרק ז נותר עם שורת המקורות המקושרים ידנית בלבד — הקו המקווקו שחצץ בין שתי השורות אינו נתלה עוד תחת כותרת שיש לה שורה אחת.

• מונחון: אחד־עשר ערכים נוספים לאנשים ולספרים שהחיבור נוקב בשמם ועובר הלאה. אַייזֶנְמֶנְגֶר ו״היהדות הנחשפת״, המכרה שממנו נחצב ״היהודי התלמודי״ כולו; אַדוֹלְף שְׁטֶקֶר והַיינְרִיךְ פוֹן טְרַייטְשְׁקֶה, מטיף החצר וההיסטוריון שמאחורי ״תנועת ברלין״; הֶרְמַן שְׁטְרַאק, שחוות דעתו מ־12 באוגוסט 1882 קדמה לזו של דֶּלִיטְשׁ; יוֹזֶף שְׁמוּאֵל בְּלוֹךְ, שהפיל את תביעת הדיבה של רוֹהְלִינְג בכך שתבע מן התובע להראות שהוא יודע לקרוא את מקורותיו; תֵּאוֹדוֹר נֶלְדֶּקֶה וְאַוגוּסְט וִינְשֶׁה, שני המזרחנים הנוצרים שהעידו לצדו; גִּדְעוֹן בְּרֶכֶר, רופא פְּרוֹסְנִיץ שקטלג את המאגיה שבתלמוד שלושים שנה קודם לכן; ווֶבֶּר, שספרו על תאולוגיית בית הכנסת הקדום — הראיה שאין בה גלגול נשמות — יצא לאור בעריכת דֶּלִיטְשׁ עצמו ובהוצאה שהוציאה את הקונטרס הזה; הרא״ש וצוואתו; הקטעים שהצנזורה השמיטה, על כל מראי מקומותיהם; ו־Deutsche Landeszeitung, שבלעדיו סתום המשפט האחרון שבספר — ״חיטוט חצוף בדמי״ הוא הטענה שדֶּלִיטְשׁ יהודי במוצאו, ולה שורש ביוגרפי אמיתי בלֵוִוי הִירְשׁ, מיטיבו מנעוריו. (ואזהרה לעצמנו: הגרסה ״וֶבֶּר״ לבדה נמחקה מן הערך — ההתאמה היא על עיצורים חשופים, ו״ובר״ נופל בתוך ״עובר״ ובתוך ״חוברת״.)

• קישורים: אבות לספריא; צוואת הרא״ש ל״אורחות חיים להרא״ש״, ובה נמצאו שני המשפטים שדֶּלִיטְשׁ מביא (סימנים קכ״ט וקל״א); ״בקטעים שהצנזורה השמיטה״ לסנהדרין קז ע״ב, שספריא מדפיסה בו את הנוסח המשוחזר; והרוקח — היחיד מארבעת ספרי המוסר שאינו בספריא — לסריקת מהדורת לְבוֹב תרי״ט באתר היברובוקס.

• הקורא: הפופאובר של המונחון נחתך בקצה החלון. עד כה נאמד רוחבו מתוך גשש שהוצב מחוץ למסך, וההערכה שגתה; מעתה הוא אלמנט של ממש, נמדד לאחר שהוצב, נחסם בשני צדי החלון, מתהפך אל מתחת לשורה כשאין מקום מעליה, ונמשך פנימה כשהערה גבוהה מן המרווח. הוא נעלם בגלילה ובמקש Escape, ומוסיף aria-describedby כל עוד הוא פתוח. הביאור שבקובץ ה־CSS נשאר בעינו לקורא בלא JavaScript. נבדק בדפדפן ללא ממשק בארבעה גדלי חלון: כל 101 הביאורים בתוך המסך.

• קולופון: מקור הסריקה נקוב מעתה בשמו — אוסף פְרַיימַן שבספריית האוניברסיטה של פְרַנְקְפוּרְט עַל הַמַּיין, דיגיטציה 2009, מזהה קבוע urn:nbn:de:hebis:30:1-102632 — בהקדמת המהדורה, בשולי הקורא, ב־book.yaml וב־ONLINE_VERSIONS.md. המזהה נדפס כלשונו, שהרי קישורים נבלעים בטקסט של ה־EPUB וה־PDF.

• לשון: ״עברייני״ במשמע הבראיסט — בערכי בּוּקְסְטוֹרְף, לַייטְפוּט ומוֹרִינוּס — נשמע כעבריין ולא כחוקר עברית; שלושתם נוסחו מחדש. וב״ספר החינוך״ הוחלף ״ונמסר כמכוון לבנו״ בלשון ברורה: ״והמחבר מפנה אותו בהקדמתו אל בנו״.

• הפופאובר נצמד, והמונחון בא אל הקורא: עד כה נגלה הביאור בריחוף ונעלם עם העכבר — במסך מגע, שאין בו ריחוף, לא נראה כלל — ולהעתיק ממנו אי אפשר היה. מעתה לחיצה על המונח מצמידה אותו: הטקסט ניתן לסימון, וכפתור קטן בפינתו מעתיק את הביאור כולו בנגיעה (ואם הדפדפן מסרב — הכפתור מסמן את הטקסט, ו־Ctrl+C משלים). Escape, לחיצה נוספת על המונח או לחיצה בכל מקום אחר משחררות. ולצד מראי המקומות עומד מעתה גם בקורא המונחון השלם — כל 90 הערכים כטקסט רגיל, לקריאה, לחיפוש הדפדפן ולהעתקה — שעד כה היה בקבצים בלבד.